הליקובקטר, (h. pylori), הידוע בכינויו "הליקובקטר פיילורי", הוא סוג של חיידק/בקטריה שיכול להדביק את הקיבה ואת החלק העליון של המעי הדק. זהו חיידק בצורת ספירלה המותאם לחיות בסביבה החומצית של הקיבה. הליקובקטר פיילורי הוא אחד הזיהומים החיידקיים הנפוצים ביותר בעולם, וההערכה היא שיותר ממחצית מאוכלוסיית העולם עלולה להיות נגועה בו.
לא רבים יודעים זאת – אבל חיידק הליקובקטר חיוני לגופנו. עם זאת, החיידק מפריש רעלן, וכשכמות הרעלנים המופרשת גבוהה מהכמות הרצויה, היא פוגעת בדפנות הקיבה ובהמשך גם במערכות אחרות בגוף, מה שמוביל לזיהום ולתסמיני ההליקובקטר.
זיהום הליקובקטר פילורי נרכש בדרך כלל במהלך הילדות, והוא מועבר בעיקר מאדם לאדם דרך הפה (מפה לפה), או צואה-פה (ומכאן הסיבה שתינוקות יכולים להעביר את הזיהום בקלות. מנגנון ההעברה המדויק אינו מובן במלואו ואולם ידוע שתברואה לקויה, היעדר היגיינה קפדנית, ותנאי חיים צפופים עלולים להגביר את הסיכון להדבקה.
מה זה הליקובקטר?
גילוי הליקובקטר פילורי נזקף לזכותם של שני חוקרים, ד"ר בארי ג'יי מרשל וד"ר ג'יי רובין וורן. בתחילת שנות ה-80, מרשל, רופא אוסטרלי, ו-וורן, פתולוג, החלו לחקור את האפשרות שחיידקים עשויים להיות מעורבים בהתפתחות של דלקת קיבה וכיבי קיבה, מצבים שנחשבו בעבר ככאלה שנגרמים בעיקר על ידי מתח נפשי, מזון חריף ואכילה מופרזת.
מרשל ו-וורן בדקו דגימות ביופסיה של חולים עם דלקת קיבה וכיב פפטי והבחינו בנוכחות של חיידקים מעוקלים קטנים ברירית הקיבה. הם בודדו ותירבתו את החיידקים הללו - אתגר לא פשוט בפני עצמו מכיוון שהליקובקטר פילורי הוא אורגניזם קפדן הדורש תנאים ספציפיים לצמיחה.
כדי לבסס קשר בין החיידקים למחלה, החליט מרשל לערוך ניסוי עצמי: ב-1984 הוא בלע תערובת של תרבית הליקובקטר פילורי, שהובילה להתפתחות דלקת קיבה אצלו. ניסוי זה סיפק עדות לכך שהליקובקטר פילורי אכן יכול לגרום לדלקת בקיבה.
גילוי הליקובקטר פילורי ערער את האמונה הרווחת שגורמי מתח ואורח חיים הם הגורמים העיקריים לכיב פפטי ולדלקת קיבה. תגלית זו חוללה מהפכה בהבנת המחלות הללו ובכך איפשרו טיפולים יעילים יותר.
על עבודתם פורצת הדרך, זכו בשנת 2005 מרשל ו-וורן בפרס נובל. מתוך הכרה בגילוי התפקיד של הליקובקטר פילורי בדלקת קיבה וכיב פפטי. המחקר שלהם והפיתוחים הבאים בתחום, השפיעו באופן משמעותי על שיטות האבחון והטיפול בזיהומי הליקובקטר פיילורי.
איך התגלה לראשונה חיידק הליקובקטר?
זיהום הנגרם בעקבות הליקובקטר פילורי יכול להתרחש בכל גיל, אך התפוצה של החיידק והשכיחות של הזיהום יכולים להשתנות בין קבוצות גיל ואוכלוסיות שונות. הידבקות בהליקובקטר פילורי מתבצעת לרוב במהלך הילדות, ואולם מחקרים הראו כי שכיחות ההדבקה יכולה לעלות עם הגיל, במיוחד במדינות מתפתחות בהן התברואה גרועה.
באזורים עם שכיחות גבוהה של זיהום הליקובקטר פילורי, כגון חלקים מאסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, רוב האנשים עלולים להידבק בבגרות המוקדמת. באזורים אלה, ילדים נוטים יותר לחלות בזיהום, והשכיחות נותרת גבוהה לאורך כל הבגרות.
במדינות מפותחות, כמו גם בישראל, השכיחות של זיהום הליקובקטר פיילורי ירדה במהלך העשורים האחרונים, ככל הנראה בשל שיפור נוהלי התברואה וההיגיינה. עם זאת, הזיהום עדיין יכול להתרחש אצל אנשים בכל הגילאים. באזורים מפותחים, שכיחות הזיהום נוטה להיות גבוהה יותר אצל אנשים מבוגרים אשר לא נחשפו ולא טופלו בעבר כנגד הליקובקטר פילורי. הליקובקטר פילורי יכול להיות מועבר מאדם לאדם, במיוחד בתוך משפחות או קהילות בהן תנאי ההיגיינה לקויים, וכך לגרום לסיכון מוגבר לזיהום במגעים קרובים.
חשוב לציין שבעוד זיהום H. pylori יכול להתרחש בכל גיל, התוצאות הקליניות והסיבוכים הקשורים לזיהום עשויים להשתנות. לדוגמה, כיבים פפטים וסרטן קיבה הקשורים להליקובקטר פילורי נוטים להתפרץ בבגרות או בשלבים מאוחרים יותר של החיים.
הליקובקטר מדבק? עד כמה נפוץ חיידק הליקובקטר בארץ ובעולם?
לזיהום הליקובקטר פיילורי (H.Pylori) יכולים להיות מספר סיכונים וסיבוכים אפשריים, אם כי יש להדגיש כי לא כל מי שנדבק חווה אותם. חלק מהסיכונים הקשורים לזיהום הליקובקטר פילורי כוללים:
כיב פפטי (כיב קיבה / אולקוס): הליקובקטר פיילורי הוא הגורם העיקרי לכיב פפטי (אולקוס), שהם למעשה פצעים פתוחים המתפתחים בדופן הקיבה או בחלק העליון של המעי הדק. כיבים אלו עלולים לגרום לכאבי בטן, נפיחות, בחילות ובמקרים מסוימים לדימום.
גסטריטיס/ דלקת קיבה: זיהום הליקובקטר פילורי קשור מאוד לדלקת קיבה כרונית, שהיא דלקת של רירית הקיבה. דלקת קיבה עלולה לגרום לתסמינים כמו כאבי בטן, הפרעות עיכול, נפיחות ואובדן תיאבון.
כיבים בתריסריון: זיהום H. pylori הוא גורם שכיח לכיבים בתריסריון, שהם כיבים המתפתחים בחלק הראשון של המעי הדק הנקרא התריסריון. כיבים אלו עלולים לגרום לכאבי בטן, אי נוחות ולעיתים לדימום.
סרטן הקיבה: זיהום הליקובקטר פילורי נחשב לגורם סיכון משמעותי להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן הקיבה, במיוחד סרטן לימפומה הקשור ברירית הקיבה (MALT) ואדנוקרצינומה מסוג מעי. עם זאת, חשוב לציין שרוב האנשים עם זיהום הליקובקטר פיילורי אינם מפתחים סרטן קיבה.
סיכונים נוספים: זיהום בהליקובקטר פילורי נקשר עם סיכון מוגבר להפרעות אחרות במערכת העיכול, כגון פוליפים בקיבה, מחלת ריפלוקס גסטרו-וופגיאלי (GERD) ודיספפסיה שאינה כיב.
כאמור, חשוב לציין שבעוד זיהום הליקובקטר פיילורי יכול להוביל לסיכונים הללו, הרי שלא כל מי שנדבק בו יחווה אותם. נוכחותם של תסמינים או התפתחות של סיבוכים עשויים להיות תלויים בגורמים שונים, כולל זן הליקובקטר פילורי, מצב בריאותו של הנדבק, וגורמים סביבתיים אחרים.